העין והלב: כוח הראייה במצוות ציצית
בס"ד
העין והלב: כוח הראייה במצוות ציצית / אלונה דניאל
בסוף פרשת "שלח" התורה מצווה אותנו: "ויאמר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית". (במדבר פרק ט"ו)
התורה לא נוהגת לפרט ולגלות את הטעם לכל המצוות ובמצווה זו בחרה שכן ועוד מקדישה לכך שלושה פסוקים:
פסוק ל"ט: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"
פסוק מ: "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם"
פסוק מ"א: אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה' אלוקיכם"
יש כאן מעין מדרג או תהליך שהקב"ה מבקש שנעבור... קודם כל המצווה תזכיר לנו את המצוות, אחר כך הזכירה תעזור לנו לקיים את המצוות מתוך קדושה וזאת כדי להגיע לתכלית העליונה , לחיות את נוכחות ה'.
העובדה שהתורה בוחרת להקדיש 3 פסוקים כדי להסביר לנו את טעם מצוות ציצית ושהתורה בוחרת לצוות אותנו על הציצית דווקא בפרשת שלח דורשת התבוננות נוספת.
אם נעמיק רגע בפסוקים נלמד שמצוות ציצית קשורה אל הלב והעין. "והיה לכם לציצית... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
שני איברים אלו, העין והלב, הינם כוחות גדולים שקיימים בנו.
אנחנו יודעים שהמפגש הראשוני שלנו עם המציאות בעולם, הוא דרך העין והלב מתרגם את מה שהעין רואה.
ואילו כאן התורה בוחרת להקדים את הלב לעיניים.
הקב"ה בעצם מלמד אותנו כי מה שקובע מה שהעין תראה, זה לא העין, אלא הלב.
הקב"ה מבקש מאיתנו הסתכלות מסויימת על העולם...האמת שלא רק מבקש, אלא, זה ממש ציווי.
ציצית מלשון להציץ, להתסכל, להביט.
הדרך בה נבחר להסתכל על המציאות תלויה בנו.
הציצית עוזרת ומזכירה לנו להסתכל במבט קצת אחר על העולם.
האדם יכול לראות משהו, אבל איך זה ישפיע עליו ומה הוא יבחר לראות במציאות הזו, זה תלוי רק בו.
הציצית, על ארבעת כנפיה, מקיפה את האדם מכל הכיוונים ונועדה להזכיר לאדם את נוכחות ה' בכל כיוון אליו יבחר האדם ללכת, מזכירה לו לראות את נוכחות ה' בכל מקום ולדעת שלא משנה מה, ה' נמצא איתו בכל מצב ורק כך יש להסתכל על מה שרואים בעולם. זו לא המלצה, אלא ממש ציווי, כי אחרת, באמת שקשה לעבור את העולם הזה...
לא לשווא יש הדגשה בפסוק- פעמיים מופיע הביטוי "אני ה' אלוקיכם", בתחילת הפסוק ובסופו.
פרשת "שלח" נפתחת במפגש שלנו עם המרגלים, שמפרשים את מה שהם רואים בארץ ישראל במנותק מ"אני ה' אלוקיכם", הלב שלהם מתרגם את המציאות ככזו שה' לא נוכח בה ולכן הם כל כך נבהלים ומפחדים... ומסתיימת במצוות ציצית, המדגישה לנו לראות את המציאות מתוך הלב, מתוך אמונה שה' תמיד איתנו, לבחור לחיות על פי "אני ה' אלוקיכם", המדגישה את נוכחות ה' בעולם, גם בדברים שנראים על פי העין מבהילים, איומים ונוראים.